הגליון שלפניכם היה מיועד במקורו לט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות אחד מארבעת ראשי שנה שנמנו במשנה. יד הזמן ופגעיו הובילו להתעכבות הגליון עד לפורים. השדות בדרום התמלאו בפריחת אביב מוקדמת מעין רווית חורף ומים מדברית והיפקחות אל השמש. אודם הכלניות - מרבדים מרבדים מרהיב את העין. ואנשים שפסעו ב"דרום האדום",...
אנו נכנסים עכשיו אל המערה של רשב”י והחבריא.
מערה ציורית, מסתורית, שקטה-בוערת, שבה רשב״י וחבריא הם הלב הפועם של תורת משה שבעל פה בז׳ באדר.
האור במערה לא היה אור של יום ולא חושך של לילה.
נרות שמן עמדו תלויים בנברשת גסה של ברזל, טיפות שמן נשרו לאט, והלהבות רעדו קלות כאילו גם הן מאזינות. קירות...
הירידה מבניני הרכבת בקרית עמל למישורי השדות הארוכים חושפת את רוחב אופקו של העמק. היא מזכירה לי שאנחנו יושבים באמצע בקעה ענקית שטופת שמש, לשוליה נשפכים קיפולי הבד האחרונים של עצי האורן המשתקמים בכרמל.
תפילת הזוהר היא תַחֲנוּן או תפילת בקשה אישית המקובלת בענף השיעי של האסלאם. מומלץ לאומרה בלילות הרמדאן, לפני עלות השחר. בסיום התפילה ניתן להזכיר את אשר אנו מבקשים, ועל פי חכמי הַשִּׁיעָה, תִּתְמַלֵּא מִשְׁאַלְתֵּנוּ, "אם ירצה אללה".
בתערוכתה האחרונה "תאווה לעיניים" חמש עיניים ענקיות נמתחות מלוא רוחב הבדים ועיניים נמצאות למעשה בכל מקום. בלב הציור המרכזי בתערוכה "עץ החיים" (2024) פרושה עין ענקית ומסביבה מתפתלים מיני נחשים וציפורים. אישוני הענק הם מסגרת לתיאור נוף, לבריאה ולנביעה של עולם פנימי.
קינה על ציד, שבי ופירוד, שבתוכה רעד עתיק של גלות.
בזעקת אלוהיי , שמעתי לא רק כאב, אלא תנועה של הפנים אל הנשגב. בהקשבה שקיבלתי באותו ערב התחדדה בי ההבנה: השירה , היא לא רק ביטוי אישי, אלא נשיאה של זיכרון. זיכרון גלותי שמבקש מרחב של שייכות ותיקון.
שלושה שירים: ׳סלם יעקב׳, ׳אידיליה׳ ו-׳משל המערה׳, מלווים בשלושה ציורים: ׳הביתה, אברהם ונעאיו חוזרים מהר המוריה לבאר שבע׳, ׳שירה ובארי נוטעים ברושים׳ ו-׳אידיליה, בנות שמיר ויסמין מנצרת קוטפות שזיפים׳.
מסה תיאולוגית אודות "האחריות האנושית" מקץ שנתיים ימים לשבעה באוקטובר, הרהורים בעקבות תפילות יום הכיפורים תשפ"ו
השירה מלווה את ההיסטוריה באיראן ומשקפת תמורות סוציו-פוליטיות. שפת מהפכות זו מתבטאת בסגנונות חדשים של פואטיקה יצירתית, שחוללה תמיד צעקת חירות נגד המערכות. השירה היא פעולה פוליטית, מעשה מרד וכוח, אמצעי כדי להגיב על המתרחש בעולם ולהגשים אותו – ובכך היא מצביעה על האתגרים ועל בעיותיה החברתיות של איראן.
במרבית...
בְּכָל הִזְדַּמְּנוּת
הָיָה סָבִי מַשְׁחִיל
מָשָׁל, פִּתְגָּם אוֹ מְלִיצָה
מִדִּבְרֵי חָכְמָתָם שֶׁל מוּלַאנָא גַ’לַאל אַ-דִּין רוּמִי
חָאפֵז, סַעֲדִי
בַּאבָּא טָאהֶר וְעֹמָר חַ’יָאם,
מֵעֲנָקֵי הַמְּשׁוֹרְרִים בְּאִירַאן
וּבַתֵּבֵל כֻּלָּהּ.
צָמוּד לְחָזֶהוּ
הָיָה נוֹשֵׂא דַסְתָכּ,
מִין...
בזמנים של משבר, קיצוניות וייאוש, ישנם קולות בודדים שמצליחים להאיר את המרחב הציבורי באור אחר. פרופ' חביבה פדיה היא אחת מהם. דבריה האחרונים, שפורסמו ב"הארץ", היוו תזכורת חיה לכך שאפשר לחשוב אחרת, להרגיש אחרת – ובעיקר: לדבר אחרת, ליצור שפה חדשה.
המוח חסכן מטבעו, ולא רוצה להתמודד עם הדמויות שמולו בכל...
בצעד לא שגרתי, וכשהוא מקשר בין “מעשה מבעל תפילה” שכתב רבי נחמן מברסלב (פורסם ב-1810) לבין “מדינות הממון” העכשוויות החולשות בתרבות המערבית, גדעון אלעזר, מבקש להראות כי:
א. ניתן להשתמש ב”מעשה מבעל תפילה” כמצע שיאפשר לנו לבחון את המערכת החברתית-כלכלית הקלוקלת בה מצויות...
הכרתי את מנשה עידה בערב השקה לספר של אידרא, כשקראתי שיר שלי על טקס סוּפִי שנכחתי בו במצריים: " חֲגִיגוֹת הַמּוּלָד / שִׁירָה סוּפִית מְהַפְּנֶטֶת / גְּבָרִים מְנִיעִים אֶת רֹאשָׁם מִצַּד לְצַד / נוֹפְלִים מְעֻלָּפִים עַל רִצְפַּת הַמִּסְגָּד / אַתָּה נִדְחָק לְתוֹךְ הַקֶּבֶר / מִתְפַּלֵּל לִשְׁלוֹם...
7 Take היא פעולה כוריאוגרפית תלוית מקום, המנסחת שפה חדשה שנובעת מטראומה, התנגדות ודמיון. היא נולדה בעקבות דימוי חזותי מטלטל של נעמה לוי, צעירה ישראלית חטופה, כפי שתועדה באירועי 7 באוקטובר – אזוקה, מדממת, ומובלת בידי מחבלים חמושים.
היצירה אינה מתארת את האירוע עצמו, אלא מגיבה אליו דרך תנועה...
מנשה היה בן למשפחה שעלתה לישראל מבגדד בשנות החמישים. הוריו התגוררו בתחילה במעברת מורשה ואחר כך ברחוב הרב קוק, בשכונת מורשה. אביו, אליהו, עבד בבניין ואמו כעוזרת בית בנווה מגן. נג’יה – כך שמה – שניהלה ביד רמה את המשפחה על חמשת ילדיה, הייתה מלבד הכל, גם בשלנית מעולה, שידעה לבשל אוכל עיראקי משובח,...
מִי הוּא עֵץ לִפְנֵי הַסּוּפָה?
אֵיתָן.
עֲמִידָתוֹ זְקוּפָה, רַגְלָיו נְטוּעוֹת עָמוֹק בָּאֲדָמָה, יָדָיו שְׁלוּחוֹת כְּלַפֵּי שָׁמַיִם.
מִחַד יָצִיב וּמָתוּחַ, מִנֶּגֶד רָפוּי וְנִינּוֹחַ.
אוּלַי הוּא נָע בְּאִטִּיּוּת מוּל רוּחַ קַלָּה,
אוּלַי הַשֶּׁמֶשׁ טוֹבָה אֵלָיו,
עָלָיו לוֹחֲשִׁים מִזְמוֹר...
אֲנִי מֵהַדּוֹר שֶׁל אַחֲרֵי שִׁבְעִים-וְאֵימָה, דּוֹר קָמֵל, דּוֹר מוּבָס
דּוֹר שֶׁכְּמוֹ סוֹקְרָאבּ הַגָּדוֹל, מְלַהַב פִּגְיוֹנוֹ שֶׁל אָבִיו קָרַס
אֲנִי מֵהַדּוֹר שֶׁל אַחֲרֵי שִׁבְעִים וּכְאֵב, דּוֹר שֶׁהָאוֹיֵב הִצִית תִּקְווֹתָיו
דּוֹר שֶׁעֵת שָׁכַב בַּעֲרִיסָתוֹ, טִילֵי נ"מ זִמְרוּ...
אִי אֶפְשָׁר לִמְחֹק טָעוּת
כָּל עוֹד הַדְּיוֹ רָטֹב. צְרִיכִים
לִבְהוֹת בּוֹ עַד שֶׁיִּתְיַבֵּשׁ,
רַק אָז לִשְׁלֹף אֶת הַסַּכִּין.
גַּם אֵין תִּקּוּן לְלֵב טוֹעֶה
כָּל עוֹד הַחֹם הַגַּס שׁוֹלֵט.
צְרִיכִים לִסְבֹּל אֶת גִּחוּכֵי
הַקַּיִץ עַד בִּיאַת הַקֹּר,
לִנְעֹץ יָדַיִם בַּחַיִּים,
כִּי חֹרֶף...
מוקדש לליילה נברו
כ-30 שנה אני נוסעת כמה פעמים כל שנה הלוך וחזור לאיסטנבול, ללמד טיפול באמנות ולהעביר סדנאות במקומות שונים ברחבי תורכיה, עם חברתי, ליילה נברו, שמקיימת פרויקט מיוחד שמחבר בין טבע, היסטוריה ותהליכים נפשיים, קבוצתיים. באוקטובר 2025 נסעתי דרך אתונה לאיסטנבול, משם לדרום, לפיניקה, למקום...
פרדיגמת אברהם אבינו, כפי שמוצעת במאמר, מציגה את דמותו לא רק כמייסד המונותאיזם אלא כמחולל מהפכה הכרתית-אסטרטגית שעיצבה את מהלך הציוויליזציה המערבית לדורותיה. מהפכה זו מתבטאת בחיבור מודע בין המציאות החושית לבין מרחב-על מופשט של מהויות ואלוהות טרנסצנדנטית, ובהענקת יתרון עקרוני למופשט ולתבונה על פני...
השיר הראשון המובא כאן- ׳לבסוף מאהבתך׳, מתייחד בכך שהוא לא שיר צופי אלא שיר מובהק של תרבות אנוסי המשהד בפרס וגם שיר צופי. התשוקה העזה בו היא לחבר את הזהות המוסווית עם הזהות הגלויה. בסוף מובאת ההשוואה לשירו הצופי של ר׳ ישראל נג׳ארה, מהדהדת ומאפשרת קצב איך איננה במקור.
התרגום הבא נערך על ידי חביבה...
את ׳ללאי׳ הקלטתי עם סבתי הומיון צדיקה תבדל"א במאמצים מרובים.
סבתא לא רצתה להשמיע את קולה בהקלטות שערכתי לאלבומים שלי.
היא גדלה על הנרטיב שאשה טובה או צנועה אינה מרימה את קולה.
לבסוף התרצתה אחרי ששמעה את תוצאת העריכה באולפן והעיבוד שעשיתי לשיר.
בעיבוד ניסיתי להעביר את העברת הדיכוי הבן דורי של...
את מנשה עידה הכרתי לראשונה פנים אל פנים לפני מספר שנים, כאשר כיהנתי כיושבת ראש ועדת הפרס מטעם המכון למחשבה ישראלית. באותה שנה בחרה הוועדה להעניק את הפרס על יצירת פרוזה למשורר מואיז בן הראש. ערכנו ערב חגיגי מאוד בתל אביב, ואל הערב הגיע, יחד עם מואיז בן הראש, גם מנשה עידה. עד לאותו מפגש הכרתי את מנשה...
בעקבות ספרה של אתי הלסום, בתרגום אירית באומן ושולמית במברגר, ׳השמיים בתוכי׳ בהוצאת כתר, 2022.
חלק א: לצמוח מתוך ההווה
הקריאה לצמיחה בתקופה של שבר מעוררת אי-נחת עמוק. בשיח הציבורי, מושג ה”צמיחה” נוטה להופיע כפתרון מהיר: מעבר מן הכאב אל האור, מן האובדן אל התקווה, מן ההווה הטראומטי אל עתיד...
חייתי וביקרתי בהרבה ארצות, הכרתי הרבה אנשים – אדם כמו מנשה לא פגשתי מעולם. מנשה התקשר אליי לפני כמה שנים – אני לא זוכר מתי בדיוק – הציג את עצמו כאוהב ומעריך את ספרֵי נהר וביקש להזמין כמה מהם, ואם אפשר, להיפגש אצלו במורשה, רמת השרון. כבר בשיחה הוא ריתק אותי. דיבר בלי הפסקה כמעט, בסחף של מילים ורעיונות,...
