אני מכירה מסה קריטית מיצירתה של אתי זה שנים; ואולם רק בשלב הנוכחי, כאשר מכלול העבודות התכנס ונאסף אל תוך הספר, התגלה לי לפתע מקומה של ירושלים ביצירתה. כשאני מביטה כעת במכלול העבודות, מתגלה ירושלים לא רק כזירת התרחשות או כמקום מגורים, אלא כציר המפענח של היצירה כולה. ירושלים עבור אתי – ועבורי כירושלמית...

מחשבות של מבצעת על “מוזיקת חצות זעירה” מאת קראמב יצירתו של המלחין האמריקאי ג’ורג’ קראמב, “מוזיקת חצות זעירה” (2001), היא סדרה של תשעה הרהורים על השיר “Round Midnight” מאת פסנתרן הג’אז תלוניוס מונק. השיר, שהולחן בראשית שנות הארבעים של המאה הקודמת...

(תודה מיוחדת לאבי מולידי, יהודה ג’ורג’ו-לֵאוֹנֶה פָּרְדוֹ, על ההיכרות עם היצירה, ולדליה לֵשְׁמַן על ההערות והניקוד).   סיפור צליבתו של ישוע המשיח אינו מרפה מאיתנו. הפלישה של ה-7 באוקטובר החלה בטבח גדול אך משימתה הייתה לשחרר את ארץ ישראל מֵעוּלָם של הכופרים, היהודים והנוצרים, בשם...

עָמֹק בַּלַּיְלָה הַקִּרְבָה לְקוֹל צָלוּל וְשׁוֹתֵק וַאֲנִי צָמֵא לְכוֹחַ הַמְּדַמֶּה. הַמַּגָּע אֶל הָאִישִׁי הוֹלֵךְ וּמִתְמַעֵט - קָשֶׁה לַחְזֹר לַמַּיִם הַקָּשִׁים לִשְׁתּוֹת גַּעְגּוּעִים.

שיחה עם פרופ׳ חביבה פדיה, בהנחיית טל לוי בית עגנון, ירושלים, ו׳ באב תשפ״ו, 20 ביולי 2026 מן הדיבר הקדום אל השימוש בשם האל בהווה הדיבר ״לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא״ מקבל משמעות חריפה לנוכח המציאות הישראלית של השנים האחרונות, ואף של העשורים האחרונים. הקריאה בו צריכה לנוע בין העבר להווה: להתחיל במשמעותו...

התערוכה “מבטים” תוצג עד 1.8 בגלריית כיס (שמרלה), רחוב ההסתדרות 39, באר שבע.   במונחים פיזיקליים וצילומיים כאחד, ככל שהצמצם נשאר פתוח זמן רב יותר, כך חודר יותר אור. אך יחד עם האור חודרת גם הסכנה: כל תנועה מקרית, כל רעד קל, עלולים להציף את התמונה בלובן עיוור ולטשטש את חדותה. במונחים...

הזמן מתקתק. חולף מבעד לחרכים של עצמו, קליק קלאק. להיות טמונים בתוך הרכות של החיים, בתוך עצבותם. האמת היא, שברגע ששוהים בזה מספיק, משהו מתחיל לדבר.

שני השירים ביידיש המתפרסמים כאן, לצד תרגומם לעברית, אותרו במסגרת העבודה על ארכיונו המופקד בספרייה הלאומית. הארכיון כולל בעיקר כתבי יד של מאמריו, ספריו ודרשותיו, מאמרים עליו והתכתבויות עם עמיתים. מן העיון בארכיונו ובביבליוגרפיה שב'נטיעות לדוד' עולה כי אלו הם שני שיריו היחידים הידועים לנו.

מבוא לתרגום מכתב ההקדמה ‘אל ד”ר מחמוד עבאסי האדם, אחי הערבי’ והקשרה בשנת 1988 ראה אור בשפרעם תרגומו הערבי של ד״ר מחמוד עבאסי לספרו של ק. צטניק, ‘צופן א.דמ.ע’, תחת הכותרת: ‘جعلت الله قبلتي في كل حين’, בתרגומו המילולי: ‘שמתי לי את האל לקִבְּלָה [כיוון...

מי שעקב אחרי גל המאמרים שפורסמו בעקבות פרסום האגרת המיוחדת – האנציקליקה – של האפיפיור לאו הארבעה-עשר קיבל את הרושם שהאיגרת עוסקת בבינה מלאכותית. למעשה האיגרת, כפי ששמה, Magnifica Humanitas, מבהיר, משתמשת בבינה מלאכותית כדי לחזור ולהתמקד באדם. האפיפיור בוחן בה שאלה עתיקה שהפכה לפתע לדחופה: האם בני...

מְ ק וֹ מִ יִּ י ם / מירון ח. איזקסון   אֲנִי מְחַבֵּב אֲנָשִׁים מְקוֹמִיִּים, בֵּית־הַחֶדֶר נוֹחַ לָהֶם לְמַסָּע – גַּם הַסָּפֵק הַמֻּכָּר לָהֶם הֵיטֵב אֵינוֹ שׁוֹאֵף לְהַחְלִיף אֶת חֶרְדוֹתָיו. בְּמַחְבַּרְתָּם אֵינָם הוֹפְכִים אֶת סֵדֶר הָאוֹתִיּוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּצֹצְנָה מִלִּים מִזְדַּמְּנוֹת.   זְמַנָּם...

קריאות מצוקה שהחרשנו. אמיתות שמִסַכְנו. deep fake  שמִחזרנו. צורות כוח מכלות (“כולם כנגד אחד”) ואלימות דורסנית (“אחד כנגד כולם”)  מכרסמות באיבר השמיעה וחונקות את מיתריי הקול. במצטבר, באיזו מידה צורות הפגיעה האלה מהלכות אטימות על האוזן החיונית לדיאלוג חי בינינו לבין העולם ? על...

* מָה בֵּין רַכּוּת לְרַכּוּת? אוּלַי הִתְגַּלּוּת, גּוּרֵי לְבָבוֹת, גִּשּׁוּשֵׁי פַּרְוָה בֵּין אֶצְבָּעוֹת, עֵינַיִם בַּשְׂרָנִיּוֹת, לִטּוּפֵי הָרִים מִתְקַמְּרִים לִזְרִיחוֹת, הַבְּדִידוּת הִיא אֵינְסוֹף לַחֶמְלָה, חוֹתֶרֶת כְּמוֹ גַּחְלִילִיּוֹת אֶל קְצֵה הָעֶצֶב, הַדַּחַף לִכְבֹּשׁ רוּחוֹת,...

גוף מגופים רבים היינו וחושך שחשבנו אותו בראשיתי שרר. הוא לא היה בראשיתי, אלא התחלות רבות של לילה רב. אנחנו הולכים עבור לילה, לקראת לילה, וביכולתו להיות אינסופי והוא גם השנייה בה משהו זז, לוח טקטוני מסמן למאורות שהגיע הזמן להפנות לנו את עורפם. היינו גוף מגופים רבים וחושינו לא התחדדו. נענו כגוש על...

השירים נכתבו בתגובה למאמריה של פרופ׳ חביבה פדיה העוסקים בשאלת השפה והתרגום שראו אור בעיתון הארץ באביב האחרון (2026).  ראו: חביבה פדיה, ׳יש לי רק שפה אחת וגם היא אינה שלי׳, הארץ, 20 במרץ 2026 ; חביבה פדיה, ׳הסכנה בגלגל של חד גדיא החוזר על עצמו לנצח׳, הארץ, 2 באפריל 2026 ; חביבה פדיה, ׳כלי המדידה של...

קאַל לִי קַלְבִּי בְּלֵיל אִל-אַסְוַד, עוֹרָהּ שֶׁל קַאלִי, עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, חֶרֶב הַיּוֹנָה. יַא אוֹם אִלזַמַאן, לֵישׁ וַצַּלְתִּינַא לְהוֹן? עִדָּן סָלְקָן מִן יַמָּא, אַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן. סְתִימַת הֲגוֹלַל: מִן יְשׁוּף נוּר אַלסַמַאוַאת וְאַלאַרְץ׳ פִי נַפַק אַל-דַּמַאר?

בְּעוֹדֵנוּ מַמְתִּינִים לַשָּׁמַיִם שֶׁיִּפְּלוּ עַל רָאשֵׁינוּ, הִגִּיעוּנוּ שְׁמוּעוֹת כִּי חוֹצִים אָנוּ שָׁבְלוֹ הַמְּאֻבָּק שֶׁל שָׁבִיט, כְּאוֹתוֹ סַהַר, הַמַּשְׁחִיר בִּקְצֵה אֶצְבָּעוֹ שֶׁל קוֹרֵא שֶׁעָיַף, הַסּוֹקֵר מַדַּף סְפָרִים עַתִּיקִים וַחֲתוּמִים.   אִם רַק לֹא תִּהְיֶה הַלְּבָנָה...

“שנזכה לחיות בימים טובים יותר שבהם יאיר אורו של האדם ויגבר על החשיכה, הדחפים והרוע בקיום”. אבי שגיא 1954-2026   מכתבים על מכתבים על מכתבים על אמון באדם “כי באדם אאמין”, מאת אבי שגיא, מוסף תרבות וספרות, הארץ 06 באוקטובר 2025 אמון באדם אינו עמדה תמימה שאינה רואה את הרוע האנושי...

בעשור השני של המאה העשרים כיהן הרב בן־ציון מאיר חי עוזיאל כחכם באשי של יפו–תל אביב, לצד רבה של הקהילה האשכנזית, הרב אברהם יצחק הכהן קוק. באותן שנים התעוררה ביישוב היהודי בארץ ישראל מחלוקת ציבורית והלכתית סביב שאלת זכות הבחירה לנשים – סוגיה שהייתה שנויה במחלוקת בעולם כולו. מבחינה הלכתית נחלקו שני...

היצירה “המשמיצים הציבוריים” היא תרגום־עיבוד לשיר פוליטי־אלגורי של גוטפריד קלר משנת 1878. השיר מתאר את עלייתו של דמגוג ההופך לנביא שקר, בתנאים של ריקנות חברתית, בורות ופירוק ערכים. התרגום מבקש לא רק להעביר את משמעות המקור, אלא גם לשמור על הצורה המקורית – החריזה והמשקל. ניסיתי לייצר שפה...

את הציור “שיחה עם אבן” התחלתי לצייר בסוף ספטמבר 2023. בשלב הראשון הנחתי על הבד את הדימוי המרכזי – אבן שבתוכה נטמעת דמות קטנה. בהמשך נוספו העין המביטה מלמעלה ופסל הניצחון של ניקה בתחתית הציור. כבר בשלב הזה ידעתי שהציור עוסק באחדות הזמנים – עבר, הווה ועתיד. רק בדיעבד הבנתי מדוע דווקא פסל...

שום דבר באירוע הזה לא היה מובן מאליו ומה שאנסה לגולל כאן יכול היה להישמע כמו אלפי סיפורים אחרים שאולי שמעתם על ערב פסח; אבל הוא לא. עתה, ממרחק של כמה שנים אחרי, אני מתיישבת לנסות לכתוב את מה שהיה, וחייב להיות מסופר והוא קצה קצהו של סיפורי חיים שלמים ומה שהוביל למה שהיה שם באמת ולמה שאני עדיין מאמינה...

בלילה הגדול, כשכל איש הושיט את ידו “וימש חושך”, החושך היה עבה. החלל התמלא בכאב, בצער, במצוקה, בשבי, ביללות, בחטיפה, ברציחה, באניסה. והמצוקה הגדולה של היות נתון להשמדה פיזית שמטרתה גם חיסול סימבולי נחקקה בעצמות של כל הקהילה ופתחה מעגל מלחמה של קהילה בקהילה עם בעם אוכלוסיה באוכלוסיה ואסון...